מה זה "צמצם" בצילום?

במילים פשוטות, ה"צמצם" הוא החור בעדשה שמאפשר לאור לעבור דרכו, ובמשך זמן רב לעדשות מצלמה היו צמצמים מתכווננים כדי שניתן יהיה לשלוט בכמות האור. זוהי אחת ההגדרות בהן משתמשים כדי לשלוט בחשיפה, לצד מהירות התריס והגדרת ה-ISO.

הכל נעשה באמצעות דיאפרגמות פנימיות בתוך העדשה המורכבות מ"להבים" חופפים של צמצם. אלה מתנדנדות פנימה והחוצה כשמכוונים את הצמצם כדי ליצור חור עגול בערך במרכז.

אם תקטינו את גודל הצמצם, תקטינו את כמות האור שעוברת דרך העדשה, כך שתצטרכו חשיפה ארוכה יותר (מהירות תריס נמוכה יותר). אם תגדילו את גודל הצמצם, תגדילו את כמות האור, כך שתוכלו להשתמש במהירות תריס מהירה יותר.

מה המשמעות של "f-stops"?

תשימו לב שצמצמי העדשה אינם רק מספרים פשוטים. הם למעשה מצוינים כשברים מאורך המוקד של העדשה. לדוגמה, ייתכן שתקבלו עדשה עם צמצמים של f/2.8, f/4, f5.6, f/8, f/11 ו-f/16.

מספרי ה-f או ה-f-stops הללו מסודרים בסדרה סטנדרטית בכל המצלמות והעדשות. רבות מהן יציעו מרווחי זמן של חצי סטופ או שליש סטופ בין לבין, וגם אלה סטנדרטיים. הטבלה שלהלן מציגה את ההגדרות הסטנדרטיות הללו.

בעוד שמערכת השברים והמספרים העשרוניים הזו עשויה להיראות מסובכת, בפועל היא פשוטה להפליא. מכיוון שאורך המוקד של העדשה נלקח בחשבון, צמצם של f/5.6, למשל, יספק בדיוק את אותה חשיפה ללא קשר לעדשה, לחיישן או למערכת המצלמה. 

מה שעוד יותר חכם הוא שכל הגדרת f-stop עיקרית מאפשרת מעבר של חצי מכמות האור (או פי שניים) מהשנייה. כך גם פועלות מהירויות תריס והגדרות ISO, ומדוע ניתן לאזן אחת מול השנייה ללא חישובים מסובכים.

טבלה זו מציגה את רצף ערכי הצמצם המשמשים מצלמות ועדשות. תראו שיש ערכים ביניים המשמשים עדשות רבות ועל ידי המצלמה לחשיפות מדויקות יותר. עדשות בעלות צמצם מקסימלי רחב מאוד נקראות לעתים קרובות עדשות "מהירות" – צמצמים רחבים מאפשרים מהירויות תריס מהירות יותר.

צמצם ו'עומק שדה'

זה לא רק עניין של חשיפה. שינוי הצמצם משנה גם את "עומק השדה" בתמונה, או כמה חדות מקרוב לרחוק מקבלים בתמונה. צמצם קטן נותן עומק שדה גדול יותר, כך שתוכלו לחדד גם את האובייקט וגם את הרקע, בעוד שצמצם גדול נותן עומק שדה קטן יותר, כך שתוכלו לחדד את האובייקט ולטשטש את הרקע בכוונה.

לא תמיד מקבלים בחירה פשוטה כזו כי זה תלוי גם במרחקים בין הנושא לרקע, אורך המוקד של העדשה וגורמים אחרים, אבל זו העיקר.

אז יש כמה יתרונות לעדשות עם צמצם רחב. יש פוטנציאל למהירויות תריס גבוהות יותר ופחות סיכוי לרעידות מצלמה או תנועת נושא הצילום בתאורה חלשה, ופוטנציאל לטשטש רקעים באופן יצירתי עבור צילומי פורטרט או מוצר, למשל. משמעות הדבר היא שיש ביקוש לעדשות עם צמצם מרבי רחב.

'צמצם מקסימלי' ומדוע זה חשוב

יצרני מצלמות ועדשות תמיד מציינים את הצמצם המקסימלי של העדשה. ניתן להשתמש בצמצמים קטנים יותר, אך הצמצם הגדול ביותר הזמין הוא נקודת מכירה מרכזית ותמיד מופיע במפרט ובשם העדשה.

עדשות "פריים" (שאינן זום) מציעות בדרך כלל צמצם מרבי רחב בהרבה מאשר עדשות זום. עדשות פריים יכולות להיות בעלות צמצם מרבי בין f/2.8 ל-f/1 או אפילו רחב יותר עבור עדשות מיוחדות באמת. לעדשות פריים "פרימיום" רבות יש צמצם מרבי של f/1.4, המאפשר מעבר של פי שניים אור מעדשת f/2 ופי ארבעה מעדשת f/2.8. (כמובן, אם תשתמשו באחת מהעדשות הללו באותה הגדרת צמצם, למשל f/2.8, כמות האור שעוברת דרכה זהה.)

עדשות זום הן מסובכות יותר. הן מורכבות יותר מבחינה אופטית, וקשה להנדס אותן עם צמצמים רחבים לאורך כל טווח הזום שלהן. לעדשות זום מקצועיות עשוי להיות צמצם מקסימלי "קבוע" של f/2.8 בכל הגדרת זום (לחלקן יש צמצמים רחבים אף יותר), אך עדשות זום "צרכניות" במחירים נוחים יותר נוטות יותר להיות בעלות "צמצם מקסימלי משתנה", כך שהוא עשוי להיות f/4 בקצה הרחב יותר של טווח הזום אך להתכווץ ל-f5/6 או קטן יותר בקצה הארוך יותר של טווח הזום.

האם זו בעיה? לא ממש. אם משתמשים במצבי החשיפה האוטומטית של המצלמה, המצלמה תטפל בצמצם המרבי המשתנה הזה באופן אוטומטי. מקצוענים מעדיפים זום עם צמצם קבוע, אך הם אינם חיוניים.

"צמצמי" הטלפון שונים

לסמארטפונים יש חיישנים ועדשות קטנים בהרבה, ולא מעשי לכלול מנגנוני צמצם (אם כי יש כאלה בכמה דגמים, כמו ה-Huawei P60 Pro). ישנן גם סיבות אופטיות חזקות לא להשתמש בפתחי הצמצם הזעירים מאוד שיידרשו. 

במקום זאת, מצלמות טלפון משתמשות בעדשות עם צמצם קבוע, כגון f/1.8. עם עדשות מצלמה רגילות, צילום בצמצם המרבי עלול לגרום לאובדן מסוים של חדות, אך עדשות מצלמת טלפון מותאמות לספק את האיכות האופטית הטובה ביותר בצמצם קבוע זה.

משמעות הדבר היא שלא ניתן להתאים את צמצמי העדשה בטלפונים כמו שעושים במצלמות רגילות. הן תמיד מצלמות בצמצם המקסימלי שלהן, או 'פתוח לרווחה'. הטלפון עדיין יכול לשלוט בחשיפה באמצעות מהירות התריס, כך שזו לא באמת בעיה.

הבעיה היא שגם בצמצם המרבי שלהם, טלפונים עם מצלמה מספקים עומק שדה רב. זה נובע לחיישנים ולעדשות הקטנות ולתיאוריה אופטית מסובכת שאין צורך להיכנס אליה כאן.

התוצאה היא שאם רוצים לטשטש את הרקע עבור צילום פורטרט, למשל, אי אפשר. אז מה שמצלמות רבות מציעות כיום הוא 'מיפוי עומק' מתוחכם כדי לחשב מרחקים שונים בין נושאי הצילום ויכולת לטשטש רקעים באופן מלאכותי. זה מה שעושה מצב 'פורטרט' באייפון, למשל.

אז מה זה "בוקה"?

"בוקה" היא מילה מפוארת לתיאור האיכות הוויזואלית של אזורים לא ממוקדים. צלמים ידברו לעתים קרובות על בוקה "עמוס", או בוקה "קליפת בצל", או בוקה "עין חתול". יש כמה מומחי בוקה אמיתיים שם בחוץ.

אז טשטוש הוא טשטוש, אבל "בוקה" הוא איך הטשטוש הזה נראה והאם הוא מושך ויזואלית. טשטוש ובוקה הולכים יחד, אבל הם לא בדיוק אותו הדבר.

עם זאת, מכיוון שהם הולכים יחד, המילה 'בוקה' משמשת כיום לעתים קרובות לתיאור טשטוש באופן כללי, כך שאנשים עשויים לומר שהם משתמשים בצמצם עדשה רחב עבור 'בוקה' כשלמעשה מדובר בטשטוש. זה אולי נשמע כמו הבדל קטן, אבל צלמים יכולים להתרגש מזה למדי, אז היזהרו.

אולי תאהבו גם

• המצלמה הטובה ביותר לצילום 2024: הבחירות המובילות לכל תקציב
• האם טלפון המצלמה הטוב ביותר בשנת 2023 באמת יכול לנצח את לייקה שעולה 6,000 דולר?
• 14 טיפים לצילום פורטרטים שלעולם לא תרצו לשכוח